עובדיה ואח' נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ - פסקדין

פסק דין

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות אשר הוגשו מטעמם ובהתאם להסכמת הצדדים כי יינתן פסק דין בהתאם לסע' 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, הנני מחליטה כדלקמן:

בפניי תובענה אשר עניינה תאונת דרכים אשר אירעה ביום 27.5.09 בין רכב הנהוג ע"י התובעת 1 לבין אוטובוס הנהוג ע"י נהג הנתבעת.

לטענת התובעות, נסעה תובעת 1 בשדרות הרצל בירושלים, כאשר האוטובוס, אשר עמד אותה עת בתחנת האוטובוס, החל בנסיעה, סטה לעבר רכב התובעת והתנגש בו.

לטענת הנתבעת, האוטובוס נסע בנתיב הימני בשדרות הרצל והתקרב לצומת, כאשר מכונית הנהוגה בידי תובעת 1, אשר נסעה בנתיב משמאל לאוטובוס, סטתה ללא אזהרה אל נתיב האוטובוס והתנגשה בו.

תובעת 1 העידה, כי נסעה ביום 27.5.09, כמדי יום, למקום עבודתה בבי"ח שערי צדק. לדברי התובעת 1, היא נסעה במסלול השמאלי, כאשר במסלול הימני מצויה תחנת אוטובוס. לדברי התובעת 1, היא ראתה את האוטובוס עומד בתחנה, המשיכה בנסיעה ועברה למסלול הימני, מתוך כוונה לפנות ימינה בצומת, אלא שאז הרגישה חבטה.

בחקירתה הנגדית אישרה התובעת 1 כי המרחק בין תחנת האוטובוס והצומת הינו כ- 80 מטר וכי ראתה את האוטובוס כאשר עמד בתחנת האוטובוס אך לא ראתה את האוטובוס עובר לקרות התאונה.

נהג האוטובוס העיד כי עמד בתחנה ולאחר מכן החל בנסיעה, כאשר נתיבו ריק ממכוניות. עוד העיד נהג האוטובוס, כי המרחק בין התחנה לצומת הינו כ-100 מטר. לפי עדותו, תובעת 1, אשר נסעה בנתיב משמאלו, סטתה ממסלולה מתוך כוונה לפנות ימינה בצומת. עוד העיד נהג האוטובוס, כי ראה את התובעת 1 נוסעת משמאלו בכל שלבי הנסיעה, אך כאשר סטתה לא יכול היה לבלום בלימת פתע חזקה מדי וכך אירעה התאונה.

יש לציין, כי מדו"ח השמאי אשר הוגש ע"י התובעות וכן מתמונות הנזק ת/1 עולה, כי לרכב התובעת 1 נגרם נזק בדלת הימנית אחורית וכנף אחורית ימנית.

שני העדים הסכימו, כי טרם קרות התאונה עמד האוטובוס בתחנה וכן הסכימו, כי מרחק התחנה מן הצומת הינו בין 80 ל- 100 מטר. התובעת 1 העידה, כי לא ראתה את האוטובוס כלל אלא רק כאשר עמד בתחנה וכי המשיכה בנסיעה ישר זמן מה ולאחר מכן סטתה לנתיב הימני על מנת לפנות ימינה בצומת.

משמדובר במרחק של כ-80 מטר בין התחנה לבין הצומת, לא ניתן לומר כי נהג האוטובוס הפתיע את התובעת 1 בכך שהחל בנסיעה שכן היה על התובעת 1 להבחין באוטובוס, אשר כבר נסע בנתיב מימינה כברת דרך. התובעת 1 העידה כי כאשר סטתה ימינה לא ראתה כלל את האוטובוס. המסקנה המתבקשת הינה, כי התובעת 1 לא התבוננה טרם סטתה לנתיב הימני.

מאידך, ניתן לצפות מנהג האוטובוס כי יסע במהירות המאפשרת לו בלימה מהירה. כמו כן, מצופה מנהג האוטובוס אשר ראה את התובעת 1 מתחילה לסטות לנתיבו כי ישמור על מרחק וימנע התאונה.

אשר על כן, אני קובעת כי התובעת 1 אחראית ב-75% לקרות התאונה ונהג האוטובוס אחראי ב-25% לקרות התאונה.

אציין, כי התובעת החלה בפניה ימינה בשלב מאוחר יחסית לפני הצומת ועל כן, סטתה ימינה בזווית חדה. כאשר הנני לוקחת בחשבון עובדה זו, בצירוף לעדותו של נהג האוטובוס כי ניסה לבלום האוטובוס ולא פגע מיד ברכבה של התובעת, יש בכך הסבר לעובדה כי רכבה של התובעת נפגע בדלתו האחורית ימנית.

בשולי הדברים ייאמר, כי לאחר סיום הדיון התפרצה התובעת 1 וטענה בלהט כי עד ההגנה אשר העיד אינו נהג האוטובוס וכי אינו דומה לו כלל. משכך, נשאל נהג האוטובוס אם הוא מזהה את התובעת 1 והלה השיב כי אינו זוכר את התובעת 1, אך הודה כי עד היום אירעה לו רק תאונת אוטובוס אחת ובתאונה זו הייתה מעורבת אישה מבוגרת.

משהודה נהג האוטובוס כי אירעה לו רק תאונה אחת מאז החל בעבודתו כנהג אוטובוס ומשפרטי התאונה זהים לפרטי התאונה נשוא התיק דנן, אין ליתן משמעות לעובדה כי הנהגים לא זכרו זה את זו. אך טבעי הדבר כי לא יזכרו זו את פניו של זה כאשר נפגשו ברגע של התרגשות עקב התאונה, מה גם שהתאונה אירעה לפני זמן רב. יתירה מכך, לא סביר בעיני כי נהג האוטובוס ייטול על עצמו אחריות לתאונה אשר לא נטל בה חלק.

סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעות הסכומים כדלקמן:

1,194₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪